כב' השופטת מירב בן ארי מבית המשפט המחוזי מרכז (לוד) דחתה תביעה שיחסה לנתבעות רשלנות בניהול מעקב ההיריון שהביא ללידתה בעוולה כשהיא סובלת מתסמונת גנטית.
נפסק: הרשומה הרפואית מעידה שהייתה תקשורת סבירה בין הרופא לבין היולדת ולא ניתן ללמוד כי ההיעלמותה ממעקב ההריון סדיר נובעת מהבנה לקויה של הנדרש ממנה בשל קשיי שפה
; מטופל אשר מופנה לבדיקות נדרש לחזור לרופא כדי לדווח לרופא על התוצאות ומשמעותן. לא נדרשת לכך השכלה רפואית ; ניסיון ליצירת קשר טלפוני עם מטופלת שלא הגיעה למרפאה הוא בגדר מאמץ סביר והגיוני בנסיבות ואף מעבר לחובה הקיימת על הצוות הרפואי לפי הפסיקה ;
הטלת חובה על צוות מרפאה לאתר מטופלת שאינה עונה לשיחות תלושה מהמציאות, ומנותקת מהבנת תפקידיו של הצוות הרפואי. צוות המרפאה אינו אמור להסיר את החלוק הרפואי ולחבוש כובע בלש ; רפואה אינה מקצוע של "הצפת" המטופל בהפניות מהפניות שונות לכל תרחיש אפשרי, אלא מתן מענה מקצועי מותאם למצב דברים קונקרטי.
כל עוד לא ידועים נתוניו הבסיסיים של ההריון, אין מקום למתן הפניה ליעוץ גנטי ; אין לעקם את ההגיון הרפואי שבמתן הפניות רק משום שהתובעת הגיעה לראשונה בשבוע מאוחר ;
לא הוכח קיומה של חובה ו/או פרקטיקה לשלוח לסקירת מערכות בשליש השלישי בשנים נשוא התביעה. יתרה מכך, גם כשיצא נייר העמדה הנוגע לסקירת מערכות בשנת 2007 קבע האיגוד שאין להפנות מטופלות שלא ביצעו סקירה בשליש הראשון והשני לסקירה בשליש השלישי ; הפניה לסקירה מכוונת נעשית כאשר יש חשד ספציפי למום ספציפי באיבר ספציפי - חשד כזה לא עלה במהלך ההריון.